Vayedaber

וּמוטלין בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת. מִשֶׁתֵּיעָקֵר הַתְּבוּאָה עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִייָה. וְלוֹקְחִין נְטִיעוֹת מִכָּל מָקוֹם חוּץ מִשֶׁלְּזַיִת וּמִשֶּׁלְגֶפֶן. בְּזַיִת מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבְּחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבְּיָשָׁן. אֲבָל אִם הָיָה עָשׂוּי כְּמִין טרגול אֲפִילוּ מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבְּחָדָשׁ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חוץ משל זית ומשל גפן בזית. באלו צריך להניח כדי שיעור זית סמוך לגזע ולא יקטום הכל:

מן החדש שבחדש. ובשאר אילנות שהתיר לקטום דוקא מן החדש לגמרי שאינו עושה פירות וכן מן הישן שבישן שכבר הזקין לגמרי ואינו עושה פירות:

אבל אם היה עשוי כמין טרגול. כמין משולש שהיו הענפים מגודלין ומשולשין לעולם אסור. טרגול כמו טרגין מלשון בית טריגון בפי''ב דנגעים:

משתיעקר התבואה. מן השדה ומכניסין אותה לביתו ואז אין מקפידין הבעלים שיכנסו בני אדם בה לקצר דרכם והן נקראין שבילי הרשות ומתקנת יהושע שלא יקפידו זה על זה עד שתרד רביעה שניה והיא בי''ז מרחשון ומתחילין הזרעים לצמוח וקשה להן דריסת הרגל:

ולוקחין נטיעות מכל מקום. אף זו מתקנות יהושע שיהו קוטמין נטיעות מכל האילנות ואין חוששין:

בשבילי הרשות. השתא חוזר הש''ס לתקנות יהושע.דזו אחת מן התקנות שיהו מהלכין בשבילי הרשות ומפרש לה מאי היא:

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִילָּה מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. דְּתַנִּינָן נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. עַד ג̇ אֶצְבָּעוֹת עַד מָקוֹם שֶׁהַמּוֹחֵל יוֹרֵד. 16b אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא. מֵת מִצְוָה אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ. מוֹתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אֵילּוּ הוֹאִיל וּמְאַבְּדִין כָּל הַשָּׂדֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמּוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. מִמַּה דִפְשִׁיטָא לְתַנָּא. מֵת מִצְוָה אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מַתְנִיתָא. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁבִילֵי הָֽרְשׁוּת נִקְבַּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵת מִצְוָה הָיָה וְאֵין מֵיתֵי מִצְוָה מְצוּיִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. בפ''ט דנזיר וגרסי' שם להאי סוגיא נשתנית במקצתה ואיידי דא' מתנאי יהושע הוא מת מצוה קנה מקומו נקט לה הכא וכדלקמן:

המוציא מת בתחלה. שלא היה ידוע שהיה שם קבר מושכב כדרכו ולא שהיה יושב ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו דכל הני חיישינן שמא עכו''ם הן שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהן בכך:

נוטלו ואת תבוסתו. כדמפרש לקמיה שחופר בקרקע בתולה ג' אצבעות עד מקום שהמוהל יורד ונוטלו עמו. ופליגי רב חסדא ור''ז בפירושא דנוטלו דקתני:

זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו. ומתני' לכתחילה קאמר וכדמוקי לה לקמן:

א''ר זעירא לא היא. דלא תפרש דנוטלו לכתחילה קאמר דאדרבה ממתני' מוכחא דאסור לפנותו לכתחילה אלא ה''ק אם נוטלו צריך שיטול את תבוסתו עמו וכדמסיק ואזיל:

לא מסתברא דלא מת מצוה אסור לפנותו. לא מסתברא ממתני' אלא איפכא דאסור לפנותו לכתחילה דמת מצוה קנה מקומו הוא שאם אתה אומר מותר לפנותו לכתחילה אם כן קשיא:

ממה דפשיטא וכו'. אלא על כרחיך דפשיטא ליה לתנא דמתני' דמת מצוה אסור לפנותו ממקומו בתחילה כך ובלא חפירת קרקע עמו:

לפום כן צריך מתניתא. להשמיענו דאם רוצה ליטלו על כל פנים אין לו ליטלו בלא חפירת קרקע עמו שהרי מן הדין קנה מקומו ולפיכך צריך הוא שיטול את תבוסתו עמו:

אמר רב חסדא אתייא כמאן דאמר וכו'. כלומר לעולם ממתני' לא תידוק מידי דאיכא למימר ולדחות דסבירא ליה מת מצוה בעלמא מותר לפנותו לגמרי ולא צריך תבוסה עמו ושאני במתני':

אני אומר בשבילי הרשות נקבר. כלו' דלאו מת מצוה הוא אלא שנתן לו זה רשות לקבור שם מתו דרך שאלה על זמן מועט ועל מנת ליטלו משם ולקברו במקום אחר והלכך נוטל את תבוסתו עמו:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא. אמאי תלינן שנקבר ברשות ניחוש דשמא מת מצוה הוא ואי אמרת מותר לפנותו הדרא קושיא לדוכתיה אמאי נוטל את תבוסתו:

ואין מיתי מצוה מצוין ומוטלין. היינו טעמא דלא חיישינן הואיל ואין מתי מצוה שכיחין להיות מוטלין על הדרך ולפיכך תלינן שמא נקבר שם ברשות:

אילו הואיל ומאבדין כל השדה בתמיה לא כל שכן שמותר לפנותו כלומר אי ס''ד שמותר לפנותו לגמרי לכתחילה וליטלו ממקום זה ולקברו במקום אחר אם כן מפני מה התירו לאלו שנוטלין אותו שיהיו מאבדין השדה ויחפרו בקרקע עד ג' אצבעות ואמאי התירו להן ולמה לא יטלו אותו כך בלא חפירת קרקע עמו. והיינו דקאמר לא כל שכן שמותר לפנותו וכלומר שהרי מותר לפנותו ולסלקו משם וא''כ לא כל שכן הוא שאין להן לאבד שדהו של זה שהוא מונח שם אלא יטלו אותו כך:

רִבִּי תַנְחוּם דִּכְפַר גּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אַרְבָּעָה מְלַקְּטִין עֲשָׂבִין מִכָּל מְקוֹם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשָׁרֵשׁוּ. וּפוֹנִים לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם. עַד מָקוֹם שֶׁמִּתְעַטֵּשׁ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמַע. וְרוֹאִין בַּחוֹרְשִׁין. אֲפִילוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה בְשֵׁבֶט נַפְתָּלִי. וְנוֹתְנִין לְנַפְתָּלִי מְלֹא חֶבֶל לִדְרוֹמוֹ שֶׁל יָם. שֶׁנֶּאֱמַר יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יָם זֶה יָם שֶׁל סַמְכּוֹ. וְדָרוֹם זֶה יָם שֶׁל טִבֵּרִיָּה. וּמִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ שָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם. מַה. נוֹתֵן דָּמִים אוֹ לֹא. מִן מַה דָמַר רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ מְלֵיאָה כוֹרְכּוֹם. הָדָא אָֽמְרָה. נוֹתֵן דָּמִים. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן דָמַר רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ לְשָׂדֶה מְלֵיאָה כוֹרְכּוֹם. הָדָא אָֽמְרָה. אֵין נוֹתֵן דָּמִים. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְחוֹק אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ [וְהָיוּ מִסְתַּלְּקִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים] וְרָאוּ אֶת יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ וּבָא כְנֶגְדָּן. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מִי זֶה שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ בְאֶצְבַּע. אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס הוּא שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ים ודרום ירשה. ים זה שהוא בחלקו ועוד חלק ביבשה לדרומו:

ארבעה. הוא פירש אלו ארבעה תנאים מתנאי יהושע:

ובלבד שלא ישרשו. שלא לעקור עם השרשין שלהן:

ופונים. כשרוצין לפנות וצריך להרחיק עד מקום שמתעטש וכו' כדקאמר לקמיה פונים לאחורי הגדר ליטול משם צרור לקנח:

ורועין בחורשין. שיהו מרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין:

אפילו שבט יהודה בשבט נפתלי. מילתא אחריתא היא כלומר אפילו שבט אחר מותר לרשתמש בחלק ים שהוא בחלקו של נפתלי להטיל חכה לצוד דגים:

ונותנין לנפתלי כמלא חבל. ביבשה לדרומו של ים כדי להטיל ולמשוך שם הרשתות:

ר''ע אומר. שניהם אמורין הם על הימים שהיו בחלקו ואין נותנין לו ביבשה מחלק של שבט אחר כלום:

ומסתלקין לצדדין. מפני יתידות הדרכים שבדרך הרבים מותר להסתלק לצד הדרך אפילו הוא בשדה שיש לה בעלים:

מה. בעיא היא אם הוא שדה כרכום צריך ליתן זה דמים לפי שמקלקלה או לא:

הדא אמרה נותן דמים. לפי שבשדה כרכום שהיא חשוב' ודאי לא התירו לו אלא להסתלק שם ואם תתקלקל צריך הוא ליתן דמים ואמר לו ר' אילא אדרבה מדקאמר אפילו אם הוא מליאה כרכום ש''מ דאינו נותן דמים דא''כ מאי אפילו דקאמר:

ואינו יכול לרחוק וכו'. בעיא היא אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולרחוק מן הדרך יותר מדאי שלא להסתלק לתוך שדה חבירו מה שהוא רשאי. א''כ לשון קושיא היא וכי אינו יכול וכו' ופשיט ליה מהאי מעשה דמדינא אין צריך להרחיק ואם רוצה להחמיר על עצמו כמו שהיה עושה יהודה בן פפוס רשאי:

משתקע. הרבה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצד הדרך לתוך שדה אחר:

מי זה שמראה עצמו באצבע. מראה חסידותו לפנינו ויוהרא הוא:

שכל מעשיו לשם שמים. ואין לחושדו בכלום:

הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַסָּה כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָכַר חֲצִי הָרֹאשׁ מָכַר חֲצִי רַגְלַיִם. מָכַר חֲצִי קָנֶה מָכַר חֲצִי כָבֵד. [מָכַר חֲצִי הַכָּבֵד] מָכַר חֲצִי קָנֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מָכַר לוֹ יָד כְּמוֹת שֶׁהִיא רֹאשׁ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּנֵי מֵעַיִים כְּמוֹת שֶׁהֶן. נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לְקָחָן בַּמִּשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הרואה את הצל. כלומר שהוא תחת הארץ ואינו רואה החמה:

העולה משרשיו ומגזעו. כלומר אע''פ שהוא רואה החמה כשעלה למעלה מן הארץ אם עיקר גידוליו מן השורש זהו דין שרש לו והרי הוא של בעל הקרקע ואפילו אותו החלק שהוא למעלה מן הארץ ומתערב בעובי הגזע:

מגזעו. שאינו יוצא אלא ממקום הגזע שהוא למעלה מן הארץ זהו אילן והרי הוא של בעל האילן:

ודרך אין לו. השתא דרך אין לו לילך לאילנותיו אלא צריך שיקנה לו דרך ואת אמרת דמלא אורה וסלו יש חוצה לו בתמיה:

גמ' ר' יצחק שאל. למאי דתנינן בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים אם לפי המנהג הזה גם במכר לו חצי הראש הדין כן דמכר לו חצי הרגלים וכן בחצי קנה מכר לו חצי הכבד או דילמא דוקא במכר כולו נהגו כן:

מכר חצי קנה. מיותר הוא ול''ג דהא תרווייהו איפשטו:

נישמעיצה מהדא. דתנינן בתוספתא דחולין פ''ט:

כמות שהיא. ולא במשקל:

נותנן. הלוקח הזרוע או הלחיים או הקיבה לכהן שהרי היה יודע שהמתנות שם וזה לא מכר לו את המתנות ואינו מנכה לו להמוכר מן הדמים כלום:

לקחן במשקל. בכך וכך הליטרא ושקל לו המתנות נותנן הלוקח לכהן שהרי הגזילה אצלו ומנכה לו להמוכר מן הדמים שהרי מכר דבר שאינו שלו. והשתא איפשיטא הבעיא דאי אמרת במכר חצי הראש לא מכר חצי הרגלים א''כ קשיא מאי אריא ליה להתנא לחלק בין לקחן כמות שהן לבין לקחן במשקל הא אפילו בכמות שהן מצינו לחלק דלפעמים מנכה לו מן הדמים וכגון שמכר לו הזרוע שביד או הלחיים מן הראש או הקיבה מן בני המעיים דלאיזה ענין מכר לו דבר שאינו שלו אלא לאו ע''כ דש''מ מכר לו חצי הראש מכר לו חצי הרגלים וא''כ יכול המוכר לומר סבור הייתי שבשביל החצי הרגלים השייכין להלחיים במכר קנית ולא מכרתי לך את הלחיים שהן לכהן וכן בקיבה בשביל חצי הכבד קנית והלכך לא מצינן דמנכה לו מן הדמים אלא כשלקחן במשקל:

משנה: הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַסָּה לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד מָכַר אֶת הַכָּבֵד לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בְּדַקָּה מָכַר אֶת הָרֹאשׁ מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה מָכַר אֶת הַכָּבֵד מָכַר אֶת הַכָּבֵד לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קנה שלשה. דחשיבי שדה האילן קנה קרקע שיש בין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו והני מילי כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על ט''ז אמה אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר מט''ז אמה לא קנה קרקע:

מתני' בבהמה גסה. אין דרך למכור מכל אלו אלא כל אחד בפני עצמו ומ''ה לא מכר אבל בבהמה דקה לא חשיבי כולי האי ודרך למכור את הרגלים עם הראש ואת הכבד עם הקנה אבל איפכא לא שהחשוב אינו נמכר עם מי שאינו חשוב:

הקנה. הריאה ונקראת על שם הקנה שלה וכל אלו הדברים במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינ':

ואם מתו. שיבשו האילנות אין לו קרקע לשיוכל ליטע אחרים במקומן:

ומן השרשין. כל שהן למטה מן הארץ של בעל הקרקע:

שלו. של בעל האילן ולא שיניחנו שם ויגדל דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתעבה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראו כשלשה אילנות ויאמר לו לוקח שלש אילנות מכרת לי ויש לי קרקע אלא יקוץ אותו לשריפה:

והעולה. מגוף האילן מן הגזע כל שהוא למעלה מן הארץ ורואה פני החמה:

לא ישפה. לא יכרות אותם בעל הקרקע אע''פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שיעבד לו קרקעו כל צרכן כל זמן שהן קיימים:

הגדילו. הרחיבו הענפים:

מתני' הקונה שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע כלל ואפילו מקום האילן כדתנן בסיפא והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו:

הלכה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ כול'. (דִּבְרֵי) [דְּבֵית] רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. הָרוֹאֶה אֶת הַצֵּל זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה זֶהוּ גֶּזַע. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הָעוֹלֶה מִשָּׁרָשָׁיו וּמִגִּזְעוֹ זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. מִגִּזְעוֹ וְלֹא מִשָּׁרָשָׁיו זֶהוּ אִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת קָנָה קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן וְתַחְתֵּיהֶן וְחוּצָה לָהֶן כִּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְדֶרֶךְ אֵין לוֹ וּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ יֵשׁ לוֹ חוּצָה לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הרואה את הצל. כלומר שהוא תחת הארץ ואינו רואה החמה:

מגזעו. שאינו יוצא אלא ממקום הגזע שהוא למעלה מן הארץ זהו אילן והרי הוא של בעל האילן:

ודרך אין לו. השתא דרך אין לו לילך לאילנותיו אלא צריך שיקנה לו דרך ואת אמרת דמלא אורה וסלו יש חוצה לו בתמיה:

מכר חצי קנה. מיותר הוא ול''ג דהא תרווייהו איפשטו:

נישמעיצה מהדא. דתנינן בתוספתא דחולין פ''ט:

כמות שהיא. ולא במשקל:

משנה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע שֶׁלּוֹ וּמִן הַשָׁרָשִׁים שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע וְאִם מֵתוּ אֵין לוֹ קַרְקַע. קָנָה שְׁלֹשָׁה קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ יְשַׁפֶּה. הָעוֹלֶה מִן הַשָׁרָשִׁים שֶׁלּוֹ וְאִם מֵתוּ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הקנה. הריאה ונקראת על שם הקנה שלה וכל אלו הדברים במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינ':

ואם מתו. שיבשו האילנות אין לו קרקע לשיוכל ליטע אחרים במקומן:

ומן השרשין. כל שהן למטה מן הארץ של בעל הקרקע:

והעולה. מגוף האילן מן הגזע כל שהוא למעלה מן הארץ ורואה פני החמה:

הגדילו. הרחיבו הענפים:

מתני' הקונה שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע כלל ואפילו מקום האילן כדתנן בסיפא והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הָרוֹצֶה לִבְנוֹת עִיר כַּתְּחִילָּה נוֹתְנִין לוֹ אַרְבָּעָה דְּרָכִים לְד̇ רוּחוֹת הָעוֹלָם. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. 17a מַה. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה אוֹ מִשְּׁמוֹנֶה עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. אָמַר לוֹ. מִשְּׁמוֹנֶה עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא קָרוֹן הוֹלֵךְ וְקָרוֹן בָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קרון הולך וקרון בא. אם יפגעו שתיהם זה בזה:

נותנין לו ארבעה דרכים. כדרך הרבים כדמפרש ואזיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source